שנה של שבירות - תשפ"ב

בכל שנה סביב שולחן החג אנחנו נוהגים לומר את שאנו מאחלים לנו לשנה הקרובה.

לא זוכרת בדיוק מה איחלנו אבל זה היה קשור ביציבות, מציאת בית, לידה טובה..

אמרתי לכם שאספר לכם מה גרם לנו לצאת למסע הזה, אז הנה הסיפור.

יום אחד , כמו שכתוב בספרי "איך למצוא את בית חלומותייך?" קפצה בפייסבוק הודעה עם תמונות של בית משגע, נוף מדהים, רחוב חמוד, מחיר טוב, ביישוב עם בית ספר מעורב, במרכז הארץ- בול בול בול.

למרות שעשרה קפצו על הבית ביחד איתנו, בעלי הדירה המשיכו את כתיבת החוזה איתנו! וכל זה קרה בינואר, טיימינג מעולה לסגור חוזה, ממש לפני הלידה, ורישום הילדים למסגרות.

היתה תחושה שזה שלנו. שסוף סוף אנחנו יכולים להיות רגועים לקראת השנה הבאה, יש תוכנית, תוכנית טובה ויציבה.

איכשהו תאריך החתימה מעט נדחה בגלל עניינים טכנים והופ קבענו לחתום במרץ. בערב החתימה, אחד מבני הזוג החליט לא לחתום. למרות ההלם ניסינו שוב אחרי שבועיים ושוב בוטל.

לא הבנו, קורה לא קורה, יש או אין. לא יכול להיות שאין, זה הבית שלנו.

בסוף בעלי הדירה החליטו שלא למכור. אין.

ואז הכל נשבר. כל המגדל קלפים הזה שבנינו לקראת חתימת החוזה התפרק ולפתע אין לנו בית אין מסגרות לילדים, אין פתרון, הזמן עובר ואין פתרון.

וכך, אחרי לילות בלי שינה ואינספור מחשבות ושיחות החלטנו- אם כבר לשבור אז בואו נשבור!

שברנו את הראש איך לעשות את זה, כי שתדעו, שגם לשבור צריך לדעת איך, ועם מי.

אז מי שעוקב יודע בסוף לאן הגענו..

שברנו את השגרה – חוץ מאת שגרת החיתולים, אוכל , שינה כמובן... זה ממשיך, אבל בהחלט שברנו את שגרת היום המאוד קונבנציונאלית שהיתה לנו

שברנו מוסכמות –"איך הילד לא עולה לכיתה א'??"

שברנו קופת חיסכון

שברנו קצת את הלב לסבים ולסבתות

שברנו את המוכר, הידוע והיציב לטובת מסע של הראש והלב.

ואפילו שברנו את מחסום העדשים – אריאל התחיל לאהוב עדשים!

אני מודה שיש ימים שאני כבר לא מוצאת את כל החלקים מרוב שבירות אבל אז אני נזכרת שהדבר הכי חשוב שנשבר הוא המחסום שהיה לי בנשמה ולא אפשר לי להיות מאושרת למרות שעל הדף הכל היה מעולה טפו טפו. אנחנו רק בתחילת המסע, ואני מרגישה שיש לי עוד כמה דברים שאני רוצה לשבור כדי להפוך את החודשים האלה להכי טובים שיש. אך כבר עכשיו אני יכולה להרגיש את האושר מחלחל יותר ליומיום שלי.

כשנחזור ונתחיל להרכיב בחזרה, אני רוצה להאמין שזה יראה טיפה אחרת. מקווה לפחות.

השנה, סביב שולחן החג (שבו אנחנו מארחים בפעם הראשונה) במקום לאחל שתהיה שנה טובה, נאחל שנעשה לנו שנה טובה.

הרבי מלובביץ אומר שכל שנה היא שנה טובה, הרי הכל לטובה. אך השנה גם נעשה אותה טובה. נדע שהרבה מאיך שתראה תלוי בנו.

אז תעשו לכם שנה נפלאה ומתוקה.

הפריימנים.