משבר לפני טיסה

זהו נכנעתי. לא טסים מחר. יש רגע שצריך לעצור ולהבין שהמציאות חזקה מהרצונות והתכנונים. מרגישה שהשבוע האחרון רוקן את שארית כוחותיי וגם ככה אני על 11% בטריה כבר שנה. ביום שהגיעו המובילים שוב היכה בי כמה חפצים יש בבית אחד, למשפחה אחת, וזה אחרי שמיינו, מסרנו ומכרנו בחודשיים האחרונים ללא הרף . המובילים מיהרו להגיע למחסנים שסוגרים כי יום שישי ופשוט הלכו כשהבית עדין לא ריק! ה20 קוב במחסן התחלפו ל30 קוב - אמרנו, המון תכולה מסתבר. ואחרי שהבנתי שלא אצליח לרוקן את הבית לבדי (למרות שרון באה לעזור , רון היית המושיעה של היום הזה), יצאנו מיוזעים לכיוון כפר סבא לאסוף את הילדים והופס לחדרה, יומולדת לסבתא. והופס חזרה לכפס. את ארוחת שישי אכלנו בשקט כי אפילו לא היה כח לדבר. שישי בלילה ליאירוש עולה החום. שיעול. שוב. רופא, בדיקת קורונה x4, ונטולין, לא חולף. חזרנו לבית ברחובות. רוקנו, מיינו, שטפנו. יאיר מקיא. ואז לאייל עולה החום. בדיקת קורונה שלישית גילתה שהקוביד כאן. נסגר החדר. הכל עלי. מה עושים? דוחים לא דוחים? כמה עולה? מה עם יאיר? כללית כפס אין עם מי לדבר. רופא פרטי 7 בערב. ברונכיטיס, אנטיביוטיקה. דוחים את הטיסה. אז נכנעתי כן, אבל לא ויתרתי. אנחנו נעשה את המסע הזה , בעזרת ה' בשבוע הבא כשנצא בריאים וחזקים כי ככה פשוט אי אפשר. תודה לכל אלה שאיחלו טיסה נעימה, תאחלו לנו שוב שבוע הבא. תודה להורים האלופים שלי שבלעדיהם לא הייתי כאן לכתוב לכם. ובריאות למשפחתי האהובה.