מעשה בחמישה בלונים (או יותר נכון כדורים)

"אמא של מרפי הביאה מתנה, שמחה וששון לכל בן משפחת פריימן- בלון (כדור) לאריאל כדור מוקסיפן, ליאיר כדור מו

קסיפן, למתן כדור מוקסיפן, לג'סיקה כדור מוקסיפן ולאייל- קורונה." הבנתם את הרעיון. ככה התחלנו את המסע שלנו, עם דלקת אוזניים, ריאות, סינוסיטיס וכל הג'אז הזה. תשמעו, זה קשה, אבל יש בי תקווה ביישנית כזו שכשכולם ירגישו טוב פתאום יהיה יותר קל ואז וואו! אז שבוע מספר 1 בין רופא, למרשם, לקיא, ושיעולים בשפע, יצאנו קצת בעיקר לראות את מגדל האייפל, ראינו אותה מ4 כיווניה אבל המועדפת עלי זה הכיוון הדרומי, עם רצועת דשא ענקית, ספסלים בצדדים ואפילו גן שעשועים. משעשע לשבת שם ולתצפת. למשל ההודית לבושה עם שמלה שחורה נצנצים של פרסי האוסקר שהביאה צלם שיצלם אותה ובן זוגה, או נורדית לבושה כמו בובה וקעקועים וכמובן אלה שמנסים לאכול\ לדחוף\ להרים את המגדל במין אפקט פוטושופ זול. בכל מקרה, שבוע 1 שלנו פה נגמר ביום נישואין. 7 שנים. זה כבר מתחיל להיות דרך! בתחילת הדרך הזו היינו אנשים קצת שונים, ואני מאמינה שנמשיך להשתנות, בא לי להגיד להשתבח אבל נו, אתם תגידו. לא ארבה במיל

ים דביקיות אבל אומר בשקט שזכיתי בלוטו, גם כבן זוג, גם כבן אדם וגם כאבא. מצפה לעוד שנים ארוכות וטובות ביחד, אבל קודם, שנשרוד את ההרפתקאה ההזויה הזו. ולסיום, אם בחמישה בלונים עסקינן, אז הקלטתי ליאיר שלי את הסיפור והוא ביוטיוב. למי שיש לו ילדים ובא לו סיפור לפני שינה- בתגובה הראשונה.

יום 11 באוגוסט שמח, מפריז.