אריאל

אריאל המכונה גם אריאל יוסף, על שם סבו וסב סבו. נולד ב 15 לאוגוסט 2016, ימים ספורים לאחר יום נישואינו הראשון. מזל אריה.

עד ערב הברית לא ידענו איך נקרא לו, הוא בכלל היה צריך להיות ישי ואז הוא נולד ממש לא ישי, וגם לא שום שם מהרשימה. אז אייל ואני יצאנו לטייל במושב (שורש בזמנו) ופתאום חשבנו על השם אריאל, ואז זה פשוט התאים. אגב, למי שמכיר את אמא שלי יודע שהיא גם קצת מכשפה, וביום הברית היא אמרה לי שהיתה לה התגלות, בת קול ממש יצאה ואמרה לה, אריאל. כשהיא סיפרה לי לא האמנתי למשמע אוזני הרי זה השם שהחלטנו עליו. ובכן, שמו ניתן לו והוא שלו לגמרי. על ענייני כישוף ונבואה עוד נדבר בהמשך, השארו איתי.

לאריאל יש המון תכונות טובות, הוא לב טוב, יש בו חמלה, הוא פיקח וסקרן, הוא אחראי ועדין, מעולם לא הרים יד על אחיו למרות שלצערי ההיפך אינו נכון, אך כל אמא תדע לכתוב רשימה ארוכה של תשבוחות על בנה. בסיפור זה אתעכב על שתי תכונות מיוחדות לו.

טוב, הראשונה אני לא בטוחה שזו תכונה אבל זה בהחלט חלק מאישיותו- אריאל לא אוהב לישון. מגיל לידה הוא אמר לנו את זה בדרכו - כן הרבבבבבה לילות לבנים ומייאשים, אפילו ייאשנו את היועצת שינה שויתרה ואמרה שאין לה פתרון. והיום הוא פשוט אומר את זה במילים. "אני לא אוהב לישון" "אני לא רוצה להרדם" "אם אשן אז אגדל ואם אגדל אז בסוף אמות ואני לא רוצה להיות מת" וכך הוא נשאר ער עד שעות לא הגיוניות, ולא משנה כמה אנחנו מעייפים אותו ביום, כולל דיסנילנד הילד מתקשה מאוד ללכת לישון. אותי זה מדהים שזו לא גחמה של ילד בן שש אלא ממש חלק ממנו, כך הוא נולד ואיפשהו בנשמה שלו, אולי בלידה עצמה הוא חווה חוויה שעד היום מפריעה לו להרדם. אולי יום אחד אבין ואולי לא.

התכונה השניה זה היכולת שלו להתעקש על משהו, גם אם הוא נשמע מופרך או כמעט דימיוני או נבואי ואיכשהו, כאילו אריאל ידע שזה יקרה, הדבר הזה יוצא לפועל, לא ברור איך. דוגמא ראשונה היא כשהיה בן שלוש, שבועות ספורים לפני שהגיע אחיו לריחמי, הוא הודיע שיש לי 2 תינוקות בבטן, יאיר ויובל. וכככככל יום הוא היה אומר לי את זה. בהתחלה, זה שעשע אותי, איזה יאיר ויובל? הבאה בתור בכלל תהיה בת. אבל אז נכנסתי להריון, עוד בן, וכשבישרנו לו הוא אמר זה יאיר ויובל! אז הבהרתי לו שיש רק אחד ותשובתו היתה "אז זה יאיר". אחרי 9 חודשים נולד לנו בן שני ושמו יאיר (כן, גם הוא יקבל פוסט נפרד). ואגב, ממש מעט אחריו הגיע "יובל" שאמנם נקרא מתן אבל הוא צדק, יש לו 2 אחים, כמעט תאומים. הדוגמא השניה היא היום, ערב סוכות. אריאל הודיע לנו כבר די הרבה זמן שבמסע הזה נבנה סוכה, סוכה גדולה עם קישוטים סכך ומה לא. ואנחנו כמובן קיווינו שישכח מזה הרי אין סיכוי שנבנה סוכה בפריז, וגם בכל מקום אחר. אבל הילד מתעקש ומדבר על הסוכה. איכשהו התגלגלנו לנורמנדי כדי להתרחק מהעיר ביום כיפור ומצאנו בית שרמנטי בכפר, עם תרנגולות, כבשים ונוף עוצר נשימה. אפילו גן שעשועים פרטי יש פה. פשוט חלום. בעל המקום היה חביב נורא ואזרתי אומץ לשאול אותו אם נוכל לבנות סוכה בחצר- והוא הסכים! יותר מזה, הוא בא לעזור, הביא עצים וגדרות, בדים ומקדחה ובאורח פלא בנינו פה, בנורמנדי את הסוכה הכי יפה שאי פעם היתה לנו. הוספתי תמונות שלא תגידו שאני ממציאה.

אריאל שלי, האריה שלי, הוא חבר טוב שלי. ובמסע הזה אני נהנת ממנו כמו שלעולם לא נהנתי ממנו. אני אוהבת להקשיב לו, לנסות להבין את הדמיון שלו, איך שהוא רואה את הדברים (לפעמים הוא קצת חופר אבל לרוב הוא אומר דברי טעם), והכי אני אוהבת זה העקשנות הזו שהופכת רצון למציאות בלי שום חשש. אני לומדת ממנו. חג סוכות שמח