אירלנד

המזלות הסתובבו, הברקים שברו את הגזרה ונתנו גשם שניקה את האוויר והנשמה. אפשר לומר בזהירות שהדברים מתחילים להתייצב. הגענו לאירלנד, ירוקה מתמיד, והתחלנו רשמית את המסע שלנו בבית של חברים שפתחו לנו את ביתם ואת ליבם ונסעו ליוון.

מה אני אגיד לכם, שהילדים לא עם נזלת? עם! לא קמים בלילה? קמים! שאין טנטרומים? יש ועוד איך יש. שבסוף היום אייל ואני לא קפוט? לגמרי קפוט.

אבל... יש גם המון רגעים שממלאים לנו מצברים. שעושים אותנו רגועים יותר, צוחקים יותר, מבינים יותר ונוכחים יותר.

אנחנו מטיילים, לא מהר מידי ולא כל יום. אנחנו בוחרים מקומות שכייפים גם לילדים וגם להורים - כנסו ללשונית "הפריימנים מטיילים" יש שם המלצות על טיולים שעשינו. בעיקר אנחנו מוקפים ברוגע ובטבע. תשמעו זה מרגיע לראות שדות, פרות ואגמים כל היום.

עכשיו עברנו לדרום אירלנד. החלטנו לנסות קונספט של שהייה בבית של מישהו ללא תשלום ובתמורה אנחנו עובדים אצלם בגינה כמה שעות ביום. הגענו לזה דרך אתר שנקרא workaway. מי שבעניין, מומלץ להציץ.

בכל מקרה, אייל ואני מאוד קנאים לפרטיות ולחופש שלנו אז זה קצת מאתגר כל הקטע הזה של לחיות עם עוד משפחה שאנחנו לא מכירים, אבל אנחנו גם לומדים מהם לא מעט! אחרי שעברנו את ה-48 שעות הראשונות שבהן אנחנו כל שעה מתכננים איך אנחנו חותכים מכאן למחרת, בסוף אנחנו מתרגלים לקצב ונחשפים לצורת חיים שונה משלנו. זה פותח את המחשבה על צורת החיים שלנו, על חינוך ילדנו, מה אנחנו אוהבים אצלם ומה אנחנו מעדיפים אצלינו.

אני מרגישה שתחילת המסע הזה מכניס לי מבחנים קטנים וביחד עם זה נותן משמעות לקיום שלי, שלנו, של מה שבנינו. ואם בסוף היום הילדים נרדמו בשמחה ואפשר לראות שמיים עם טריליון כוכבים ושביל חלב עם הבן זוג אז המצברים מתמלאים לקראת הלילה הלא שלם והאתגרים של המחר.

חברים שלי, מאחלת לכם שבת שלום וסופשבוע רגוע כמה שניתן איפה שלא תהיו. מתגעגעת.