יאיר

יאיר גל פריימן,

נולד ב- 17.7.20 . את שמו הראשון אריאל בחר לו, את שמו השני נתנו כדי להזכיר את שושלת גלוזמן שבורכה בבנות מהממות אך שם המשפחה לא נשמר.

אנו לקראת החזרה לארץ, ועל יאירי שלי היה לי קשה לכתוב עד כה, אז בידיים רועדות אני בוחרת לשתף אתכם, אולי זה יעזור לי עם רגשות האשמה.

יאיר נולד בעיצומה של הקורונה ולכן בשנה הראשונה בחרנו שלא לשלוח לגן (גם ככה הכל היה סגור או בבידוד על בידוד). יאיר היה תינוק נינוח, שליו, חייכן. אפילו היה יחסית קל להרדים אותו. באנו מוכנים לקרב בעיניין השינה אבל הנה, בניגוד לאחיו הגדול הוא ידע "להגיד" שהוא עייף, עד היום אגב, וללכת לישון במיטה.

בגיל שנה, כשאני כבר בהריון עם מתן, יאיר התחיל ללכת לגן, וכאן הדברים מתחילים להסתבך. הגן היה עם המלצות של שנים ומקצועיות של גננת ותיקה והנה הילד שלי לא מצליח (או שלא רוצה) להסתגל לגן. יום אחרי יום בכי בדרך לגן, צרחות במעבר לידיים של הגננת, שבועות שמספרים לי שהוא לא יורד להם מהידיים, לא משתתף בפעילויות ואנחנו אובדי עצות. היו שיפורים קלים לאורך השנה, אבל אז שוב נפילות ושוב בכי וקושי. יאיר גם היה חולה המון באותה שנה. שיעולים קשים במשך שבועות שלמים ורק סטרואידים הקלו עליו. היום, בדיעבד אני רואה שהוא עבר שינוי כללי באורך רוח שלו שהיה עד כה שליו, והוא הפך לחשדן עם זרים ופיוז מאוד קצר.

אני לא רוצה להכנס לפינה של "מה קרה שם בגן". כנראה ששום דבר אסור אבל הילד שלי סבל שם ולנו לא היתה ברירה אלא להשאיר אותו שם כי עבדנו וכי הייתי בהריון וכי הנחתי שזה יהיה אותו דבר גם בגן אחר.

והנה התחלנו מסע, ויאיר כמו עץ בסוף החורף התחיל להראות עלים ואז פרחים והפך לעץ הכי יפה באירופה. השמחה חזרה אליו. הוא הפך לילד הכי זורם במשפחה. בכל טיסה בכל נסיעה, בכל ביקור וטיול הוא מרגיש מעורב בהחלטות המשפחתיות ובכל המתרחש. הוא נהנה לחבור לאחיו הגדול במשחקים ובנטפליקס, וגם נהנה לשחק את האח הגדול למתן. הוא צוחק ומצחיק מלא, והבריאות? טפו טפו אין זכר לשיעולים המפחידים. הוא התחיל להיות חברותי עם ילדים אחרים, ועם מבוגרים... עוד עובדים על זה, אבל זה כבר לא מה שזה היה.

אני לא מצליחה לשים את האצבע על מתי בדיוק זה קרה, כי כנראה זה לא קרה ביום אחד אבל פתאום היום הסתכלתי עליו וראיתי כמה דברים הוא כבר יודע לעשות. הוא מדבר, ומתרגם לאבא שלו כשצריך. הוא שר בקולי קולות (אמן אמן אממממןןןןןן) ויודע מילים לשירים שלא חשבתי שבכלל הוא מכיר. הוא מפעיל טאבלט ושלט בלי שאף אחד לא הראה לו איך. הוא משחק איתנו טאקי (הוא בין שנתיים וחצי, רק מזכירה). והוא הולך מלא לילד בגילו – הוא טיפס את המון סן מישל לבד, ונראה לי שעלינו וירדנו 100 מדרגות.

יאיר שלי מזל סרטן -כמו אמא שלו-, רגיש (מידי)ורחמן. משפחתו היא כל עולמו והוא אימץ לעצמו את תפקיד המגן והשומר של כולנו.

טוב, אנחנו עדין בטריבל טו, והוא גם הסנדוויץ' אז אתם מתארים שלא כל יום ורוד והמוצץ עדין מאוד נוכח. ובכל זאת, אם הייתי צריכה לבחור רק הישג אחד מהמסע הזה, אני בוחרת בזה. המסע הזה היה תיקון לשנה שעברה. רצף האירועים והעובדה שהוא היה כל הזמן איתנו חיזק את הביטחון העצמי שלו ונתן לו כלים טובים יותר להתמודד עם גן חדש כשנחזור ארצה.

לא אשקר שאני לא משקשקת מהיום הזה, אבל אומרת לעצמי להאמין בו שכשהיום יגיע נתמודד. היום הוא ילד שמח, אז אני שמחה.

לילה כיום יאיר.