אבא מעורב ירושלמי

אבא מעורב – איזו הגדרה משונה ומתרצת. יותר משונה היא העובדה הנוראית שהשתמשתי בה כדי להגדיר את עצמי וכדי להבהיר לאנשים שאני מעורב בגידול הילדים של ג'ס ושלי.

בואו נתחיל שאני לא אבא מעורב. אני אבא. אני לא צריך להוסיף שום שם תואר או הגדרה נוספת לנושא הזה. אני אבא. אני אחראי במידה לא פחותה מאשתי על הילדים, על רווחתם, חינוכם, בריאותם, ועוד ועוד ועוד.. ועוד.

אני אבא.

בשלושת וחצי החודשים האחרונים אני גם לא עובד, הילדים לא במסגרות ומעבר לתפקידי כאבא אני גם מורה לעברית, חשבון, תנ"ך, גיאומטריה, היסטוריה ומורשת, ולעיתים רחוקות גם חינוך גופני. אני גם גנן וגם מטפל. לכל ילד התאמה אישית באדם אחד ובו זמנית. זה לא עושה אותי יותר אבא מכפי שהייתי. זה לא עושה אותי יותר מעורב. גם קודם הייתי מעורב. גם קודם פיזרתי בגנים ואספתי מהגנים, עשיתי מקלחות, שיחות נפש, חינכתי, הקראתי סיפורים, הרדמתי ולקחתי לרופא. עשיתי הכל. ועכשיו? עכשיו, אני עדיין עושה הכל. ואין זה אומר שג'סיקה עושה פחות. גם היא, עושה הכל. יש מספיק משימות ומה לעשות כדי ששנינו נהיה עסוקים. ההבדל היחידי עכשיו זה שהיא עוד עובדת בתקופה הזו, ואני עם הילדים בזמן הזה. מי יוצא מרוויח יותר מהסידור הזה? התשובה תלויה ביום.. יש ימים שאני אגיד שאני המרוויח העיקרי ויש ימים שאני אקנא בה שהיא בעיסוקים נוספים יותר משאני ארצה להודות.

אני אבא.

לפני יומיים בערך לקחתי את מתן לרופא (לא משהו רציני, לתינוק ולאביו שלום) . הרופא היה במרחק שני קווי מטרו והליכה רגלית קלה. לקחתי על עצמי מנשא, תינוק לבוש בגדים חמים וכובע איכותי, תיק קטן ובו מוצצים, בקבוק תמ"ל, בקבוק מים חמים (לבקבוק הקודם), מחלק מנות עם תמ"ל, מעיל עבורי ויצאתי לדרך. המבטים אותם אני מקבל במטרו כשאני לבד עם תינוק במנשא הם כאילו יצאתי הרגע מסרט הוליוודי בדיבוב גרוע... כולם מסתכלים עלי, אני לא יכול להגדיר לחלוטין.. ובלי לעוף על עצמי, זה מבט מלא הערכה. לא הייתה פעם שלא פינו עבורי כיסא במטרו או דאגו שלא ימחצו אותנו בשעת העומס, העירו לאנשים שהתיק שלהם כמעט פגע בתינוק וכו'. גם ברחוב המבטים מתקבעים בי. זה היה אפילו יותר בולט באירלנד, שם מתי שהייתי לבד עם שלושת הילדים בגן שעשועים או עם המנשא וכו' הנשים היו מביטות בהשתאות והגברים הסתכלו עלי כעוף מוזר. כאילו שאני לא שייך או עושה משהו לא בסדר.

בחזרה לרופא, באמת שנתנו לי להרגיש כאילו אני עושה משהו מיוחד. וכמעט נפלתי בתחושה הזו. כמעט והרגשתי שאני באמת עושה משהו מיוחד. וכשבאתי לספר לג'ס על זה, פתאום לא הצלחתי להבין מה המשהו המיוחד בזה?.. למה שאני לא אתנייד עם הילד שלי לבד? למה שזה יהיה משהו מיוחד לראות אבא מתנהל בבטחון ובנוחות עם התינוק שלו?

אני אבא.

מעורב בחיי הילדים שלו לא מפחות מהאמא שלהם. ורוב החברים שלי ומרבית האנשים שאני בקשר איתם הם אבות כאלה. אבות שלוקחים חלק פעיל בהורות ולא משתמשים באיזו סטייה שנמשכת כבר מאות ואלפי שנים כתירוץ להפיל את כל משימות ההורות כ"תפקיד האמא" (גם אם מרבית המעסיקים, הממשלה והחוקים שלנו משמרים את התופעה והגישה הזו). ואני אפילו לא נכנס לפן הפמניסטי או שוביניסטי, אלא לפן האנושי של להיות הורה, להיות אבא לבן שלך בלי להסתכל מסביב, בלי למצוא תירוצים, לבנות קשר בינך לבין הבן שלך, הבנים שלך במקרה שלי וגם הבנות לאחרים...

אני אבא.